יקיר פריד מיכון משרדי (93) בע"מ נ' מועצה מקומית נוף גליל (אל בטוף)

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, ביום 14/8/02. יצויין כי התביעה נגד הנתבעות מס' 1 ו-2 נמחקה לאחר שהודע כי הנתבעת מס' 1, מועצה מקומית נוף הגליל, אינה קיימת עוד אלא הוחלפה בנתבעות מס' 2 ו-3. בין התובעת לנתבעת מס' 2 הושג הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 28/7/02. בוצע תיקון טעות קולמוס ביום 20/8/12 (בש"א 13425/02).

הבקשות לדיון בפגרה, להארכת מועד ולביטול פסק דין הוגשו ביום 6/8/12.

העובדות, שאינן שנויות במחלוקת, הן כי הנתבעת קיבלה מאת המשיבה בשנת 1999 לשימושה מכונת צילום, פסק הדין ניתן כדין, נפתח תיק הוצל"פ שמספרו 02-25952-02-4, ובו שולמו סכומים ניכרים.

המבקשת טוענת כי הסכומים ששילמה, ולטענתה מגיעים לכ-112,000 ₪ מהווים תשלום מעל ומעבר לסביר בהתחשב בכך שמדובר במכונת צילום ששווייה לכל היותר כמה אלפי ₪, וכי החוב שנותר בתיק ההוצל"פ כ-847,000 ₪ הינו אבסורדי.

המבקשת מפרטת כי ההתקשרות של המשיבה לא נעשתה עימה אלא עם הנתבעת מס' 1, שפורקה בינתיים, בשנת 2001, אז נוסדה המבקשת. המבקשת מפרטת כי מתחילת דרכה נוהלה בדרך בעייתית, שהביאה אותה לגרעונות, כי בסמוך לחודש אפריל 2009 מונתה ועדה קרואה' ונכון ליום הגשת הבקשה עומדים נגדה 100 תיקי הוצל"פ בשווי מעל 10 מיליון ₪' מתוכם 40 בתיק איחוד. ב"כ המבקשת מונו בחודש אוקטובר 2011 ונדרשו לבדוק את כל תיקי ההוצל"פ, וכך נודעו פרטי התיק, המהווה את התיק הגדול ביותר מהתיקים שבאיחוד. באותה נשימה ציין ב"כ המבקשת כי אינה משלמת את התשלום החודשי בתיק האיחוד עקב אי העברת כספים ממשרד הפנים. המבקשת עותרת להארכת מועד גם במחיר תשלום הוצאות, על מנת לרפא את הפגמים בהתנהלות המבקשת על מנת שלא לקפח את הציבור שמכספיו משולם החוב בתיק ההוצל"פ.

לגופה של התביעה טוענת המבקשת כי המכונה, בגינה נחתם ביום 14/4/99 חוזה השכירות עם הנתבעת מס' 1 נשרפה בשנת 2000 מבלי שבוטחה ע"י הנתבעת מס' 1. ב"כ המבקשת מפנה להתכתבות בין הצדדים, שצורפה גם לכתב התביעה (נספח 3 לבקשה, ונספחים לכתב התביעה).

המבקשת טוענת כי הנתבעת מס' 1 פורקה בשנת 2001 לפי שני צווי מועצות המקומיות (נספחים 4 ו-5 לבקשה). המבקשת טוענת כי חובה של המשיבה לא נכלל ברשימות, שהופקדו במשרד הפנים. המבקשת טוענת כי המשיבה השתהתה בדרישת החוב למרות שידעה על אבדן המכונה משנת 2000 והגישה את התביעה, שלא כדין נגד הנתבעת מס' 1, רק לאחר שנודע לה על פירוקה. המבקשת מציינת את הסדר הפרה בין המשיבה לנתבעת מס' 2, שנזכר לעיל.

המבקשת טוענת כי מרכיבי קרן סכום התביעה אינם ברורים, אינם פרופורציונליים לשווי המכונה, ובשנת 2010, שמונה שנים לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, הגישה המשיבה בקשה להגדיל את החוב בחיובו בריבית ההסכמית של 3% לחודש, כך הגיע החוב לסכום הנוכחי.

על כן טוענת המבקשת כי אינה חייבת בחוב נשוא התביעה, ואין לחייבה אלא לפי צווי המועצות המקומיות ונספחיהם.

עוד טוענת המבקשת כי פרשנות החוזה, כפי שעשתה המשיבה אינה הגיונית כאשר בעת נזק למכונה ישולמו למשיבה הפיצוי מחברת הביטוח לפחות בערך המכונה, כל דמי השכירות שהיו אמורים להשתלם וריבית של 3% חודשי על סכומים אלה. המבקשת טוענת כי פרשנות כזו אינה הולמת את ההסכם וטעמיו, נוגדת את תקנת הציבור, מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, והריבית חורגת ממגבלות החוק.

לבקשה צורף תצהיר מזכיר המבקשת משנת 2001, מר זוהיר זועבי, אך הוא לא התייצב לדיון לפניי, ותצהירו הוצא מהתיק.

המשיבה הגישה תגובה, נתמכת בתצהירי מר פישר, מנהל המשיבה, ועו"ד עופר רון, ב"כ המשיבה בזמנים הרלוונטיים. שני המצהירים נחקרו בדיון לפניי ביום 23/1/13.

בתגובה פירטה המשיבה את אירועי שריפת המכונה בבניין מועצת נוף הגליל בשנת 2000 ללא שבוטחה וללא שהמשיבה קיבלה את תמורתה. המשיבה טענה כי הנתבעת מס' 1 לא השיבה לפניותיה במשך זמן מה עד שנדרשה להגשת התביעה ביום 16/1/02. המשיבה טענה כי רק ביום 12/2/02 קיבלה הודעה על פיצול מועצה אזורית נוף הגליל (נספח ב' לתגובה), ואז ביקשה לתקן את כתב התביעה (החלטה מיום 19/5/02 בבש"א 8219/02). המשיבה חוזרת על עניין הסכם הפשרה עם הנתבעת מס' 2 וטוענת כי לאחר שהנתבעת מס' 3 לא התגוננה עתרה וקיבלה פסק דין נגדה. פסק הדין הוגש לביצוע וחושבו עליו הפרשי הצמדה וריבית בלבד, למרות שיעור הריבית שחוייב בפסק הדין, ועל כן בשנת 2010 התבקש בלשכת ההוצל"פ תיקון גובה הריבית, ואושר ע"י ראש ההוצל"פ (נספח ו' לתגובה). יצויין כי הבקשה להגדלת קרן נמסרה לתגובת ב"כ החייבת בתיק ההוצל"פ, היא המבקשת, ביום 24/6/10, ובהעדר תגובה ניתנה החלטה על הגדלת קרן כמבוקש ביום 15/7/10.

המשיבה טוענת כי הבקשה מוגשת באיחור ניכר, ואפילו מעת שקיבל ב"כ המבקשת את ייצוגה והחל לטפל בתיקיה (אוקטובר 2011) חלפו חודשים עד הפניה הראשונה במכתב מיום 14/6/12 (נספח ז' לתגובה, שנענה ביום 18/6/12, נספח ח'). הבקשה הוגשה כזכור ביום 6/8/12.

לעניין המחדל בהגשת כתב ההגנה טוענת המשיבה כי המבקשת לא הציגה לכך כל טעם מוכר בפסיקה למעט "ניהול קלוקל" ו"לא תקין" של המבקשת במשך שנים. אין מדובר ב"נסיבות חיצוניות, שאינן בשליטת בעל הדין" אלא בהתרשלות של בעל הדין או פקידו. המשיבה מזכירה כי המבקשת שילמה במשך שנים על סמך פסק הדין ואף צירפה אותו לתיק איחוד. המצהיר מטעם המבקשת, המשמש בתפקידו מזה שנים, לא פירט מדוע לא נעשה דבר בעניין התביעה במשך כל השנים.

בנוסף לטענות המשיבה לעניין האיחור המתמשך בהגשת הבקשה, מעל עשר שנים, שנתמך בפסיקה רבה, מגיבה המשיבה גם לגוף נימוקי ההגנה.

המשיבה טוענת כי המבקשת מעולם לא ביקשה לבטל את ההסכם תוך זמן סביר או בכלל; כי הנתבעות מס' 2 ו-3 נכנסו לנעלי הנתבעת מס' 1 ואין בכך ששמה של המשיבה, שהחוב לה התגבש רק בפסק הדין משנת 2002, לא כלול ברשימת משרד הפנים, הקודמת לו בזמן, כדי לאיינו. ב"כ המשיבה מפנה להחלטתי מיום 6/8/12 בה ציינתי כי נראה שהרשימות שצורפו לבקשה אינן מלאות, ולא זכתה להתייחסות של המבקשת; ב"כ המשיבה צירף פסק דין לפיו הוכרה חבותה של הנתבעת מס' 2 בחובות הנתבעת מס' 1, ומציין את חתימתה על הסכם הפשרה ועמידה בו. המשיבה טוענת שוב כי המבקשת אימצה את החוב בתשלום במשך שנים על פיו.

לטענה בעניין גובה הריבית (סעיף 16 לחוזה השכירות, נספח א' לכתב התביעה) טוענת המשיבה כי התשלום בתיק ההוצל"פ כלל את הריבית ומהווה הודאה בה, כי יש לתת תוקף להסכמת הצדדים לחוזה, שלא ניתנה בתנאי עושק או כפיה, כי אין תחולה לחוק כאשר יש הסכם על ריבית פיגורים, וכי בהסכם רשאית היתה המשיבה לתבוע הצמדה לשער הדולר אך היא נמנעה מכך, על כן אין להתערב בהוראת החוזה. עוד נטען כי הנתבעת מס' 1 פעלה על פי ההסכם מכריתתו בשנת 1999 ועד לשריפת המכונה בשנת 2000, כך שהכירה בחוזה ובתוכנו.

המשיבה טוענת גם כי שיעור הריבית אינו חורג מהמקובל ומציגה חוזים שונים של חברות השכרת מכונות צילום אחרות ובהם ריבית פיגורים דומה (חב' "מפעיל") ואף גבוהה יותר (צדדים לא ידועים להסכם) (שני חוזים, נספח ט' לתגובה).